- צדיק
- צְדֵיקv. צְדַק.
Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature. Jastrow, Marcus. 1903.
Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature. Jastrow, Marcus. 1903.
צדיק תמים — מתחסד, מיתמם, מעמיד פני צדיק {{}} … אוצר עברית
צדיק — 1 אדמו ר, רב, רבי (בפי החסידים) 2 ישר, הגון, תמים, בר לבב; עושה צדק; דתי, מאמין, ירא שמים, אדוק, חרד, חסיד; חף מפשע, צודק, זכא 3 צ , צדי, האות השמונה עשרה בא ב העברי, אחרי פה, לפני קוף, 90 בגימטריי … אוצר עברית
צדיק אחד בסדום — נקודת אור, דמות חיובית אחת בין חוטאים רבים {{}} … אוצר עברית
צדיק באמונתו יחיה — אדם חופשי לבחור באמונתו {{}} … אוצר עברית
צדיק ורע לו — אי צדק, עוול, אבן מקיר תזעק {{}} … אוצר עברית
צדיק ורע לו רשע וטוב לו — אמרה הטוענת שהעולם אינו נוהג לפי העיקרון של שכר ועונש {{}} … אוצר עברית
צדיק סופית — האות צ בסוף מילה {{}} … אוצר עברית
זכר צדיק לברכה — הצדיק המנוח, נשמתו עדן {{}} … אוצר עברית
יודע צדיק נפש בהמתו — מכיר את כוונותיו של מישהו, יורד לסוף דעתו (נאמר בנימת זלזול) {{}} … אוצר עברית
מם צדיק — חיל משטרה צבאית, שוטר צבאי {{}} … אוצר עברית
יין בן-יין — צדיק בן צדיק, מיוחס {{}} … אוצר עברית